קורות חיים

יונה, בת פנחס וקלרה סובר, נולדה בכ' בחשוון תשי"ג (07.11.1952), בירושלים. למדה בבית הספר הממלכתי-דתי על שם חנה שפיצר, והמשיכה לתיכון "מעלה" בירושלים.

הייתה פעילה בתנועת הצופים הדתיים בשבט משואות,

במסגרתו הצטרפה לגרעין נח"ל, שיעדו היה התיישבות במושב רמת מגשימים שברמת הגולן בתום השירות הצבאי.

יונה אהבה לעצב תכשיטים וכתבה שירי אהבה. מעט משיריה ורישומי סקיצות לתכשיטים נותרו במחברת בה נהגה לכתוב.

ב-27.07.1970 התגייסו הבנים של הגרעין לצה"ל, וב-09.08.70 הגיעו יונה וחברותיה לְגרעין הנח"ל לעבוד במושב רמת מגשימים במסגרת התנדבותית. הן השתלבו בעבודה במשק והתכוונו להישאר שם עד למועד יציאתן לטירונות, שאמורה הייתה להתחיל כחודש לאחר טירונות הבנים.

בט' באב תש"ל (11.08.1970), בשעות אחר הצהריים, יצאו בג'יפ מרמת מגשימים אל שדה החמניות חמישה אנשים - שניים מחברי המושב, בנימין כפיר ועזריה גינסברג, ואיתם שלוש בנות הגרעין: יונה סובר, אילנה בולה ותמר דרור, שנסעו כדי לקבל הדרכה לעבודתן ביום המחרת. משבוששו לשוב החלו חיפושים אחריהם. רק לאחר 15 שעות רצופות של חיפושים נמצאו. התברר שהג'יפ בו נסעו עלה על מוקש וכל חמשת נוסעיו, בהם יונה, נהרגו.

יונה הייתה כמעט בת 18 במותה. הותירה הורים ושלוש אחיות. הובאה למנוחות, עם חברותיה אילנה ותמר, בטקס צבאי בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים. השלוש לא נטמנו בבית הקברות הצבאי כי טרם הספיקו להישבע אמונים לצה"ל.

​

דברים לזכרה של יונה כונסו בספר "החוט שנותק", שיצא לזכר שלוש החברות שנהרגו. וכך כתבה יונה במכתב (שהתפרסם בספר) אל חברתה נילי ב-12.07.1969:

​

מחנה העבודה ברמת מגשימים היה נהדר... אני שרופה למקום, למקום הזה בפרט ולנח"ל בכלל... להיות במקום כזה ולחיות בתנאים כאלו. המקום שומם מאוד. עובדים שם באיסוף בצל או בין תרנגולי הודו או במטבח. לבנים יש אפשרות לבנות מַתבן מערימות חציר... ביום הראשון שהגעתי לשם הכל נראה כל כך שומם ועייף – וזה היה נורא, אבל ביום השלישי כבר חשבתי שאני נשארת במקום לנצח.